פרי הפסיפלורה

הפסיפלורה(passionfruit)  או בשמה המדעי  Passiflora edulis נקראת בעברית שעונית נאכלת.

מדובר באחד הפירות הטעימים ביותר, הן כפרי טרי והן בתעשיית המיצים.

בעולם קיימים מינים רבים של פרי זה, והעיקריים הם הפסיפלורה הסגולה והפסיפלורה הצהובה.

גודל הפרי בדרך כלל כביצה גדולה, וצורתו אובלית או כדורית. צבעו כתום-צהוב או סגול בהיר-אדמדם.

מקור הצמח

מקורו בג'ונגלים של האמזונס בדרום אמריקה, אך כיום הוא משגשג באזורים ממוזגים מסביב לעולם, כגון אגן הים התיכון, מזרח ודרום אסיה, ניו-זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה.

מגליו הראשונים של הפסיפלורה היו הנזירים החסודים בברזיל, שראו סימנים רבים בעטרת הפרח של הפרי שהזכירו להם את צליבת ישו ואת השילוש הקדוש של הנצרות. מכאן הומצא לו שמו - פרי הפסיון, על שם ייסוריו של ישו בדרכו אל הצליבה. הכינוי הרווח, פרי התאווה, הינו טעות נפוצה שמקורה במילה הזהה באנגלית ובשפות לטיניות אחרות.

הפסיפלורה ניתנת לגידול גם בישראל בשל מזג האוויר החם. ניתן לגדלה גם בגינה, ולמעשה היא נפוצה בחצרות רבות בישראל.


בישראל, יש כחמישה מגדלי פסיפלורה שמוציאים את פרנסתם מענף זה, המגדלים כיום מעל  400 דונמים של מטעי פסיפלורה, מהנגב ועד ראש הנקרה, בעיקר מזן חדש שטופח ופותח במכון וולקני בארץ. זן זה Passion-Dream - שצבעו סגול-אדמדם, הוא הכלאה בין שני מיני הפסיפלורה ונהנה מכל יתרונותיהם.

 

הפרי מיועד בעיקר לשוק המקומי, אך, נעשו ניסיונות לייצאו.

מטע פסיפלורה מניב 8-7 חודשים בשנה. המתחלקים לעונת הקיץ בה הפסיפלורה מתוקה יותר ועינת החורף בה הפסיפלורה חמוצה. פסיפלורה בדרך כלל לא קוטפים, אלא אוספים את הפרי הנושר על הקרקע, אז הוא מוכן ובשל לשיווק.

ככל שמשחירה קליפת הפרי ומתקמטת, הציפה (פנים הפרי) נהיית מתוקה, עסיסית יותר ובעלת ארומה משכרת. לא בכדי מכנים אותו בניו-זילנד "הפרי המקומט" (wrinkle fruit).

סגולות רפואיות

 

עוד בזמנים עתיקים הייתה הפסיפלורה ידועה בסגולות מרפא ורוגע. האינדיאנים ביערות הגשם נהגו להשתמש בעלי הצמח כמשככי כאבים ובפרי כתרופה לאיזון קצב הלב. עד היום משתמשים בברזיל במיץ פסיפלורה להרגעת ילדים היפראקטיביים ומהפרח מכינים משקה לטיפול באסתמה, שיעול וברונכיט. בפרו משמש מיץ הפרי לריפוי דלקות בדרכי השתן וכמשתן מתון.

גם כיום ברור שהפסיפלורה עשירה בערכים תזונתיים ובעלת סגולות רפואיות מגוונות.

 

ויטמינים

הפסיפלורה תופסת מקום מכובד בראש סולם הערכים התזונתיים. היא עשירה בוויטמינים A, B, C, D ו-E ובנוגדי חימצון טבעיים התומכים במערכת החיסונית של הגוף.

ויטמין C - נוגד חמצון, מערכת החיסון. ויטמין ידוע זה חיוני בשמירה כללית על מערכת חיסונית חזקה ויעילה. אפקט זה תורם הן למניעת וירוסים והן להחלמה מהם. גם לויטמין זה יש השפעה על העור והוא מסייע לתיקון נזקים שנגרמו לו. ויטמין C חיובי גם עבור העצמות, כך נמצא במחקר כי תמצית הפרי סייעה להקלה בכאבים אצל הסובלים מדלקת פרקים.
 

ויטמין A
הפסיפלורה עשירה מאוד בויטמין A.  ויטמין זה הינו מרכיב חיוני בשיפור הראייה, כמו גם בשמירה על הרקמות הפנימיות שלנו. הויטמין גם מסייע בסילוק רדיקלים חופשיים הגורמים נזק לעור וכן במניעת זיהומים.
ויטמין B6 פירידוקסין - משרה שלווה

ויטמין B3  ניאצין - מייצב את מערכת העצבים

 

מינרלים
היא מקור עשיר למינרלים, נתרן, ברזל, מגנזיום, זרחן

מגנזיום - משרה תחושת שלווה

אשלגן - משחרר לחץ כלי דם, - איזון לחץ דם

ברזל- רכיב בהמוגלובין -נשיאת חמצן, מפעיל אנזימים בנשימה תאית

 

כמו-כן הציפה עשירה בסיבים מסיסים - זירוז עיכול, מספקים תחושת שובע

זרעי הפרי מכילים שמן צמחי מרוכז, עשיר חלבון ובעל 50% עד 55% סיבים תזונתיים. 

 

ברפואה הטבעית של ימינו, הפסיפלורה ידועה בהשפעתה המרגיעה על מערכת העצבים ובתרומתה להפחתת רמת כולסטרול והורדת לחץ-דם. היא מסייעת בהפרדת ובניקיון רעלים מהכבד והכליות, עוזרת נגד בעיות שינה, מקלה בכאבים ומרגיעה מחרדות ודיכאון . בנוסף, הפסיפלורה גם משמשת כתרופה טבעית יעילה נגד אלרגיות כרוניות ואף כתרופה המסייעת בהשמדת תאים סרטניים.

בעולם הקוסמטיקה נעשה שימוש נרחב בפסיפלורה לשימוש חיצוני לשיפור מראה עור הפנים והגוף. טיפ מפנק לבית: המיסו 6 כפות דבש במעט מים חמים וערבבו עם תוכנן של 3 פסיפלורות טריות, שיפכו את התערובת לאמבט חם, הוסיפו מעט עלי כותרת מפרחי העונה וקיבלתם אמבטיה המעניקה תחושת חושניות ורעננות.

 

סרטן
חוקרים באוניברסיטת פלורידה גילו כי במיץ הפסיפלורה קיימים נוגדי חימצון, שבין יתר השפעותיהם, הם מסוגלים להרוג תאים סרטניים.

 

אסטמה
מחקר באוניברסיטת אריזונה מצא כי תמצית הקליפה של הפסיפלורה מסייעת להקלת הסימפטומים של אסטמה. אצל אחוז ניכר מהנבדקים שקיבלו את התמצית, נעלם החרחור הנשימתי המלווה למחלה.

 

מחלות לב
הפרי עשיר באשלגן, מה שהופך אותו לבעל תכונות חיוניות לשמירה על לחץ דם מאוזן.  בנוסף לכך, זרעי הפסיפלורה עשירים בסיבים - כאשר הם מתפרקים בגוף, הם מסייעים למניעת מחלות לב והצטברות כולסטרול. התהליך מהותי בעיקר בשסתומים, שם הסיבים מונעים הצטברות של שומן על הדפנות ובכך יכולים למנוע אוטם בשריר הלב, וכן שבץ מוחי.
 

אלרגיה
נוגדי החימצון אשר בתמצית הפרי מסייעים בניטרול היסטמינים, כך שהם חיוניים גם במניעת אלרגיות ודלקות.
 

עיכול
הסיבים הרבים הקיימים בזרעי הפסיפלורה, מהווים מרכיב חשוב בכל הנוגע לפעולת מערכת העיכול. הם מסייעים לניקוי המעי, למניעת סרטן במעי ולשיפור פעולת העיכול עצמה. לפעולה זו תורם גם המיץ עצמו, העשיר בחומרים מזרזי עיכול.
 

הרגעה כללית
זהו אחד מיתרונותיו המפתיעים של הפרי. אחת התכונות שלו היא הרדמה. הפרי וכן העלים והפרחים שלו, מכילים חומר מרדים ובתרבויות מסויימות משתמשים בתכונה זו לצרכים רפואיים. חשוב לציין כי אין לעשות שימוש בפרחים ובעלים על דעת עצמכם! ישנם תוספי תזונה טבעיים המכילים פסיפלורה וייעודיים להרגעה. בכל אופן, את הפרי ניתן לאכול בחופשיות והוא יכול לסייע לאינסומניה (נדודי שינה כרוניים), לחץ ומתח, שינה טובה יותר וסתם הרגעה כללית. לסובלים משינה קלה או בעיות הירדמות, מומלץ לאכול לפני השינה.

 

דיאטה
כאן קיימת השפעה כפולה. כאמור, הסיבים מסייעים לעיכול ופירוק חומרים, ומצד שני, הפסיפלורה עשירה בהידרוקרבונט וסוכרים פשוטים המסייעים לשיפור יכולות אתלטיות.

שימושים

הדרך הקלה והרווחת ביותר ליהנות מהפרי היא לחצות אותו בעזרת סכין ולאכול בכפית את ציפת הפרי, הכוללת את הגרעינים הקטנים. אפשר גם לעשות בו חריץ ו"לשאוב" את תוכנו ישירות אל החיך.

ניתן לאחסן את הפרי למשך שבועות אחדים במקרר, מומלץ בשקית ניילון.

מלבד השימוש במיצים ואכילת הפרי הטרי, הפסיפלורה תופסת מקום מכובד במטבחים מסורתיים ועכשוויים מסביב לעולם.

בברזיל ניתן למצוא מיץ פסיפלורה בכל פינת רחוב, מוס הפסיפלורה הינו קינוח נפוץ והזרעים משמשים לעיטור עוגות.

 

באוסטרליה הפרי משמש לגיוון משקאות קלים, סלטי פירות וקינוחים כגון עוגת מרנג, עוגת גבינה וקרם שניט.

באינדונזיה מקובל לסנן את הפרי ולבשל את המיץ עם סוכר לקבלת סירופ סמיך.

בדרום אפריקה הפסיפלורה משמשת לתיבול יוגורט.

בהוואי הפרי נקרא ליליקוי ומקובל להוסיפו לברד, גלידות, מוצ'י (עוגיות אורז) ולשאר קינוחים.

בישראל הפסיפלורה כבשה בשנים האחרונות את רשימת נותני הטעם של הפירות המתוקים וניתן לראותה בתפריט הקינוחים של מיטב המסעדות.

 

פסיפלורה בשפות השונות:

ויאטנמית -  צ'נגלאו

ספרדית – Pasionaria

צרפתית - Fleur de la passion

ויטנאמית - Niềm đam mê hoa

פורטוגזית - Flor da Paixão

 

טיפים חשובים לגידול ביתי של פסיפלורה:

אדמה פורייה - השיח צריך אדמה פורייה. לכן, כדאי להוסיף דשן, זבל וקומפוסט לקרקע עליה רוצים לגדל. אדמה דלה תגרום לריקבון, קמילה ומחלות. לא מומלץ גם לשתול את הזרעים באדמת חומר כבדה.

מזג אוויר - בשל מוצאו הטרופי, הפרי אוהב שמש, אך לא רוח. לכן אין שום בעיה לגדל אותו ברוב האזורים בישראל. מה שכן, כדאי למקם את השיח באזור המוגן מפני רוח כמו חצר פנימית או על גדר.

טיפוס - כאמור, זהו שיח מטפס ולכן מומלץ לשתול אותו סמוך לגדר, גרוטאה או כל עצם שעולה על רוחכם, העיקר שלא ליד עץ כדי שלא יחנוק אותו.

השקייה - מערכת השורשים של הצמח הינה מצומצמת ביחס למה שהיא צריכה לספק לפרי. לכן יש צורך בהשקייה סדירה, קבועה ומרובה. עם זאת, יש להימנע מהצפת הקרקע, מה שיגרום לפגיעה בצמח. לכן יש לוודא לפני השתילה שהקרקע מסוגלת לספוג את כמות המים להשקייה, ללא הצפה.

נביטה - את הצמח ניתן לשתול מזרעים או מעציץ. בכל אופן חובה לוודא שהצמח או הזרעים מניבים פרי ולא עקרים כמו זרעים של פירות מסחריים. רצוי להשתמש בזרעים כמה שיותר טריים. יש להפריד חצי תריסר זרעים מהקרום ופשוט לשתול אותם. יקח להם בין 10 ל-20 ימים לנבוט. לזרעים קנויים וישנים יותר, לוקח יותר זמן לנבוט, אפילו מעל חודש. ישנם כמה טריקים לזירוז התהליך. ניתן להשרות את הזרעים במים חמים לפני הזריעה ואפשר להשתמש גם בחומץ.

גיזום - חשוב מאוד לא לתת לשיח לעלות על גדותיו ולגזום אותו באופן סדיר. הגיזום מגרה צמחיה נמרצת יותר כמו גם מאפשר לאוויר לחדור לנבכי השיח. יש לגזום את החלקים המתים והחלשים ולקצץ ענפים בריאים בשליש, כיוון שהפרי צומח רק על ענפים חדשים.

עונות - מומלץ לנטוע באביב. בתנאים אידיאליים תקבלו פירות תוך חצי שנה. לעומת זאת נטיעה בסתיו וגידול במזג אוויר קריר, תעכב את הפירות בעד כשנה.